Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות איסורי ביאה פרק טו

א) איזה הוא ממזר האמור בתורה, זה הבא מערווה מן העריות, חוץ מן הנידה, שהבן ממנה פגום ואינו ממזר; אבל הבא על שאר העריות, בין באונס בין ברצון, בין בזדון בין בשגגה -- הוולד ממזר. ואחד זכרים ואחד נקבות, אסורין לעולם, שנאמר "גם דור עשירי" (דברים כג,ג), כלומר לעולם.

ב) אחד ממזר שנשא ישראלית, או ישראלי שנשא ממזרת -- כיון שבעלו אחר הקידושין, לוקין; קידש ולא בעל, אינו לוקה. בעל ולא קידש, אינן לוקין משום ממזרת -- שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין, אלא כוהן גדול על אלמנה, כמו שיתבאר.

ג) המחזיר גרושתו משנישאת, הוולד כשר -- שהרי אינה ערווה. [ג] גוי ועבד הבא על בת ישראל, הוולד כשר, בין פנויה בין באשת איש, בין באונס בין ברצון; וגוי ועבד הבאים על הממזרת, הוולד ממזר. וממזר הבא על הגויה, הוולד גוי; נתגייר, הרי הוא כשר כשאר גרים. ואם בא על השפחה, הוולד עבד; שיחררו, הוולד כשר כשאר עבדים משוחררין, ומותר בבת ישראל. [ד] זה הכלל, בן הבא מן העבד, או מן הגוי, או מן השפחה, או מן הגויה -- הרי הוא כאימו, ואין משגיחין על האב.

ד) לפי דבר זה, התירו לממזר לישא שפחה כדי לטהר את בניו -- שהרי הוא משחרר אותן, ונמצאו בני חורין; ולא גזרו על השפחה לממזר, מפני תקנת הבנים.

ה) מי שחצייו עבד וחצייו בן חורין הבא על אשת איש -- אותו הבן, אין לו תקנה, מפני שצד ממזרות וצד עבדות מעורבין בו; לפיכך אסור בשפחה, ונמצאו בניו כמותו לעולם.

ו) גוי הבא על השפחה שטבלה, הרי זה עבד, ועבד שטבל שבא על גויה, הוולד גוי -- הלך אחר האם; אבל גוי הבא על שפחה גויה, או עבד גוי שבא על גויה בת חורין -- הלך אחר הזכר.

ז) ממזר מותר לישא גיורת, וכן הממזרת מותרת לגר; והבנים משניהם, ממזרים -- שהוולד הולך אחר הפגום, שנאמר "בקהל ה'" (דברים כג,ג), וקהל גרים אינו קרוי קהל ה'. [ח] גיורת שנישאת לגר, והולידו בן, אף על פי שהורתו ולידתו בקדושה, הרי זה מותר בממזרת; וכן בן בן בנו עד שישתקע שם גירותו ממנו, ולא ייוודע שהוא גר -- ואחר כך ייאסר בממזרת. ואחד הגרים ואחד העבדים משוחררין, דין אחד לכולן. [ט] גר שנשא בת ישראל, או ישראל שנשא גיורת -- הוולד ישראל לכל דבר, ואסור בממזרת.

ח) [י] שלושה ממזרים הן -- ממזר ודאי, וממזר ספק, וממזר מדברי סופרים. איזה הוא ממזר ודאי -- זה שבא מן הערווה הודאית, כמו שביארנו; וממזר ספק -- זה שבא מספק ערווה, כגון הבא על האישה שנתקדשה ספק קידושין, או נתגרשה ספק גירושין, וכיוצא בהן. האישה ששמעה שמת בעלה, ונישאת, והרי בעלה קיים, ובא בעלה עליה והיא תחת השני -- הרי הבן ממזר מדברי סופרים.

ט) [יא] פנויה שנתעברה מזנות, אמרו לה, מה הוא העובר הזה או היילוד הזה -- אם אמרה, בן כשר הוא, ולישראל נבעלתי -- הרי זו נאמנת, והבן כשר: ואף על פי שרוב העיר שזינתה בה פסולים.

י) [יב] ואם לא נבדקה אימו עד שמתה, או שהייתה חירשת או אילמת או שוטה, או שאמרה, לפלוני הממזר נבעלתי, או לפלוני הנתין, אפילו אותו פלוני מודה שהוא ממנו -- הרי זה היילוד ספק ממזר: כשם שזינת עם זה שהודה לה, כך זינתה עם אחר. וזה הוא הנקרא שתוקי -- שמכיר את אימו, ואינו מכיר את אביו ודאי.

יא) [יג] וכן הבן הנמצא בשוק, והוא הנקרא אסופי -- הרי הוא ספק ממזר, שאין אנו יודעין מה הוא.

יב) [יד] פנויה שזינתה ואמרה, בן זה בן פלוני הוא -- אם אותו פלוני כשר, הרי הבן כשר; ואינה נאמנת, להיות זה בנו של פלוני. וייראה לי, שחוששין לדבריה, ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני, מספק. ואם אותו פלוני ממזר -- אינה נאמנת להיות הבן ממזר ודאי על פיה, כמו שביארנו, אלא יהיה ספק ממזר.

יג) [טו] אבל האב שהוחזק שזה בנו, ואמר, בני זה ממזר הוא -- נאמן; ואם יש לבן בנים -- אינו נאמן, שלא האמינה אותו תורה אלא על בנו, שנאמר "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים כא,יז), יכירנו לאחרים: [טז] וכשם שנאמן לומר, בני זה בכור -- כך נאמן לומר שהוא ממזר, או בן גרושה, או בן חלוצה.

יד) וכן אם הייתה אשתו מעוברת -- נאמן לומר, עובר זה אינו בני וממזר הוא, ויהיה ממזר ודאי. והאומר על עצמו שהוא ממזר, נאמן לאסור עצמו בבת ישראל; ואסור בממזרת, עד שייוודע שהוא ממזר. ובנו כמוהו; ואם יש לו בני בנים -- אינו נאמן לפסול בני בניו, ולא יפסול אלא עצמו.

טו) [יז] ארוסה שנתעברה, והיא בבית אביה -- הרי הוולד בחזקת ממזר; ואסור בבת ישראל, ואסור בממזרת. ואם נבדקה אימו ואמרה, מארוסי נתעברתי, נאמנת, והוולד כשר; ואם הכחישה הארוס ואמר, מעולם לא באתי עליה -- הרי הוולד ממזר: שאפילו היה בחזקת בנו ואמר, בני זה ממזר -- נאמן. והאישה אינה בחזקת זונה, אלא נאמנת לומר, לארוסי נבעלתי, ואינה זונה; ואם נישאת לכוהן -- לא תצא, וולדה ממנו כשר.

טז) [יח] היו העם מרננים אחריה, והיא ארוסה, עם ארוסה ועם אנשים אחרים, אף על פי שבא עליה ארוסה בבית חמיו -- הרי זה ספק ממזר: כשם שהפקירה עצמה לארוסה, הפקירה לאחרים. ואם נבדקה ואמרה, עובר זה מארוסי -- הרי זה כשר, כמו שביארנו.

יז) [יט] אשת איש שהייתה מעוברת ואמרה, עובר זה אינו מבעלי -- אינה נאמנת לפוסלו, והרי הבן בחזקת כשרות: שלא האמינה תורה אלא האב. אמר האב, אינו בני, או שהיה בעלה במדינת הים -- הרי זה בחזקת ממזר; ואם אמרה, מגוי ועבד נתעברתי -- הרי הוולד כשר: שאין הבעל יכול להכחישה בדבר זה. ואין העובר משתהה במעי אימו, יתר על שנים עשר חודש.

יח) [כ] אשת איש שיצא עליה קול שהיא מזנה תחת בעלה, והכול מרננין אחריה -- אין חוששין לבניה, שמא ממזרים הן, שרוב בעילות, אצל הבעל; ומותר לישא בתה, לכתחילה. אבל היא עצמה, חוששין לה משום זונה; ואם הייתה פרוצה יתר מדיי, אף לבניה חוששין.

יט) [כא] דין תורה שספק ממזר מותר לבוא בקהל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" (דברים כג,ג), ממזר ודאי אסור לבוא בקהל, ולא ספק; אבל חכמים עשו מעלה בייחוסין, ואסרו גם הספקות לבוא בקהל. לפיכך ממזר ודאי, מותר לישא ממזרת ודאית. אבל ממזר ספק, או שתוקי, או אסופי -- אסור לישא בת ישראל, [כב] ואסור לישא ממזרת; ואפילו ממזרת מספק, אסורה לו -- שמא אחד מהם אינו ממזר, והשני ממזר ודאי. וממזר של דבריהם, מותר לישא ממזרת של דבריהם.

כ) וכן שאר הספקות, אסורין לישא זה מזה. [כג] כיצד, שתוקים ואסופים וספק ממזרים, אסורים לבוא זה בזה; ואם נשאו -- לא יקיימו אלא יוציאו בגט, והוולד ספק כאבותיו. ואין לספקות אלו תקנה, אלא שיישאו מן הגרים; והוולד הולך אחר הפגום. [כד] כיצד, שתוקי או אסופי שנשא גיורת או משוחררת, או גר ומשוחרר שנשא שתוקית או אסופית -- הוולד שתוקי או אסופי.

כא) [כה] האסופי שנמצא בעיר שיש בה גויים, בין שהיה רוב גויים או רוב ישראל -- הרי זה ספק גוי לעניין ייחוסין; קידש אישה, צריכה גט מספק. מי שהרגו, אינו נהרג עליו. [כו] הטבילוהו בית דין לשם גירות, או שטבל משהגדיל -- הרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל.

כב) היה רוב העיר גויים, מותר להאכילו נבילות וטריפות; היה רובן ישראל, מחזירין לו אבידתו כישראל. מחצה למחצה -- מצוה להחיותו כישראל, ומפקחין עליו את הגל בשבת; והרי הוא לעניין נזקין, ככל ספק ממון -- המוציא מחברו, עליו הראיה.

כג) [כז] ייראה לי, שכל מדינה שיש בה שפחה או גויה הראויה לוולד -- הואיל והאסופי הנמצא שם ספק גוי או ספק עבד, כשיישא הגיורת כמו שביארנו, הרי זו ספק אשת איש, והבא עליה פטור: שאין הורגין מספק.

כד) וכן ייראה לי, שהשתוקי שנשא אישה שאפשר שהיא ערווה עליו -- והרי היא ספק אשת איש, שאין קידושין תופסין בעריות. [כח] ואיזו היא האישה שאפשר שתהיה ערווה עליו -- כל אישה שהיה אביה או אחיה קיים, כשנתעברה בו אימו; וכל אישה שנתגרשה או נתאלמנה, שמא אשת אביו היא או אשת אחי אביו.

כה) [כט] ומניין אני אומר שאין השתוקי והאסופי אסור בכל אישה שאפשר שתהיה ערווה עליו -- שהרי הכשר שנבדקה אימו, אינו אסור בכל אישה שאפשר שתהיה ערווה עליו. והרי נאמר בתורה "אל תחלל את בתך, להזנותה" (ויקרא יט,כט), ואמרו חכמים שאם יעשה זה, נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו. ואילו היה הדין שכל מי שאינו יודע אביו בודאי, אסור בכל אישה שאפשר שתהיה ערווה עליו, לא היינו באים למידה הזאת לעולם, ולא תהיה הארץ מלאה זימה.

כו) הא למדת, שאין אוסרין עריות ומחזיקין אותן בשאר בשר בספק, עד שייוודע בודאי שזו ערווה עליו: שאם אתה אומר כן -- כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהם, היו אסורין להינשא בכל מקום, שמא יפגעו בערווה.

כז) [ל] הוולד שהיה מושלך בדרך, ובא אחד ואמר, בני הוא ואני השלכתיו -- נאמן; וכן אימו, נאמנת. נאסף מן השוק, ובאו אביו ואימו אחר כן ואמרו, בננו הוא -- אין נאמנין, הואיל ויצא עליו שם אסופי; ובשני רעבון, נאמנין -- שמפני רעב השליכוהו, והן רוצין שיזונו אותן אחרים, ולפיכך שתקו, עד שנאסף.

כח) [לא] נמצא הוולד מהול, או שהומלח, או שהוחתל, או שהיה הכוחל בעיניו, או הקמיעין בצווארו, או שנמצא תחת אילן מסובך שאין חיה נכנסת לו והיה סמוך לעיר, או שנמצא בבית הכנסת הסמוך לעיר, או בצידי רשות הרבים -- אין בו משום אסופי: מאחר שהן משמרין אותו שלא ימות, בחזקת כשר הוא. אבל אם נמצא מושלך באמצע הדרך, או רחוק מן העיר, אפילו תחת אילן או בבית הכנסת, או שנמצא תלוי באילן מקום שחיה מגעת לו -- הרי זה אסופי.

כט) [לב] נאמנת חיה לומר, זה הבן כוהן הוא, או לוי, או נתין, או ממזר -- מפני שלא הוחזק, ואין אנו יודעין ייחוסו. במה דברים אמורים, בשהוחזקה בנאמנות, ולא עירער עליה אדם; אבל אם עירער עליה, אפילו אחד, ואמר, בשקר מעידה -- אינה נאמנת; והרי הבן בחזקת כשר, ואין לו ייחוס.

ל) [לג] דבר ברור שהשתוקי אסור לישא שתוקית, ואסופי אסור באסופית, מפני שהן ספקות; אבל ממזרים ודאין ונתינים, מותרין לבוא זה בזה, והוולד ממזר. ושתוקי ואסופי מותר בנתינים כשאר הגרים, והוולד ספק.

---

הלכות איסורי ביאה פרק טז

א) פצוע דכא וכרות שופכה שנשאו בת ישראל, ובעלו -- לוקין, שנאמר "לא יבוא פצוע דכא וכרות שופכה, בקהל ה'" (דברים כג,ב); ומותרין לישא גיורת ומשוחררת. ואפילו כוהן שהוא פצוע דכא, מותר לישא גיורת ומשוחררת -- לפי שאינו בקדושתו; ואפילו נתינה או אחת מן הספקות, מותרת לו: [ב] הואיל ופצוע דכא אסור לבוא בקהל, לא גזרו בו על הנתינים ולא על הספקות; אבל פצוע דכא וכרות שופכה אסור בממזרת ודאית, שהרי איסורה מן התורה.

ב) [ג] ואיזה הוא פצוע דכא, כל שנפצעו הביצים שלו; וכרות שופכה, כל שנכרת הגיד שלו. ובשלושה אברין אפשר שיוליד הזכר -- בגיד, ובביצים, ובשבילין שבהן תתבשל שכבת זרע, והן הנקראין חוטי ביצים; וכיון שנפצע אחד משלושה אברים אלו, או נכרת, או נידוך -- הרי זה נפסל.

ג) [ד] כיצד, נפצע הגיד או נידוך, או שנכרתה העטרה או למעלה מעטרה -- פסול. ואם נכרת מראש העטרה, ונשתייר ממנה אפילו כחוט השערה מוקף לכל הגיד -- כשר; נכרת הגיד למעלה מעטרה כקולמוס, או כמרזב -- כשר.

ד) [ה] ניקב למטה מעטרה, כשר. ניקבה העטרה עצמה -- אם כשייראה קרי תצא שכבת זרע מן הנקב, פסול; נסתם הנקב, חזר להכשרו. ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה בתוך העטרה, פסול -- שהעטרה כולה, מעכבת. [ו] נסתם שביל שכבת זרע, וחזר לראות שכבת זרע משביל שמשתין בו -- הרי זה פסול.

ה) [ז] נכרתו הביצים, או אחת מהן, או שנפצעה אחת מהן, או שנידוכה, או שחסרה, או שניקבה -- הרי זה פסול; נכרתו חוטי ביצים, או אחד מהן, או שנידוך, או נפצע -- הרי זה פסול. [ח] ניקב חוט מחוטי הביצים לשביל מי רגליים, והרי הוא מטיל מים משני מקומות, משביל המים, ומשביל שכבת זרע -- הרי זה כשר.

ו) [ט] כל פסול שאמרנו בעניין זה, כשלא היו בידי שמיים, כגון שכרתו אדם, או כלב, או הכהו קוץ, וכיוצא בדברים אלו; אבל אם נולד כרות שופכה, או פצוע דכא, או שנולד בלא ביצים, או שחלה מחמת גופו ובטלו ממנו אברים אלו, או שנולד בהן שחין והמסה אותם או כרתן -- הרי זה כשר לבוא בקהל, שכל אלו בידי שמיים.

ז) [י] אסור להפסיד אברי זרע -- בין באדם בין בבהמה חיה ועוף, אחד טמאים ואחד טהורים, בין בארץ בין בחוצה לארץ: אף על פי שנאמר "ובארצכם, לא תעשו" (ויקרא כב,כד), מפי השמועה למדו שדבר זה נוהג בכל מקום; ועניין הכתוב, לא יעשה זאת בישראל, בין בגופם בין בגופות אחרים.

ח) וכל המסרס -- לוקה מן התורה, בכל מקום; ואפילו מסרס אחר מסרס, לוקה. [יא] כיצד, הרי שבא וכרת את הגיד, ובא אחר וכרת את הביצים או ניתקן, ובא אחר וכרת חוטי ביצים, או שבא אחד ומיעך את הגיד, ובא אחר וניתקו, ובא אחר וכרתו -- כולן לוקין: ואף על פי שלא סירס האחרון אלא מסורס, בין באדם בין בבהמה חיה ועוף. והמסרס את הנקבה, בין באדם בין בשאר מינים -- פטור.

ט) [יב] המשקה עיקרין לאדם, או לשאר מינים, כדי לסרסו -- הרי זה אסור, ואין לוקין עליו; ואישה מותרת לשתות עיקרין שמסרסין אותה עד שלא תלד. הרי שכפת את האדם, ושיסה בו כלב או שאר חיות עד שעשאוהו כרות שופכה, או שהושיבו במים או בשלג עד שביטל ממנו אברי תשמיש -- אינו לוקה: עד שיסרס בידו. וראוי להכותו מכת מרדות.

י) [יג] אסור לומר לגוי לסרס בהמה שלנו; ואם לקחה הוא מעצמו לסרס אותה, מותר. ואם הערים ישראל בדבר זה, קונסין אותו ומוכרה לישראל אחר: ואפילו לבנו הגדול, מותר למוכרה; אבל לבנו הקטן, אינו מוכרה לו ולא נותנה לו.

---

הלכות איסורי ביאה פרק יז

א) שלוש נשים נאסרו על כל הכוהנים -- גרושה, זונה, וחללה; ועל כוהן גדול ארבע -- אלו השלוש, והאלמנה. אחד כוהן גדול משוח בשמן המשחה, או המרובה בגדים, ואחד כוהן העובד, או כוהן גדול שמינוהו ועבר, וכן כוהן משוח מלחמה -- כולן מצווין על הבתולה, ואסורין באלמנה.

ב) כל כוהן שנשא אחת מהשלוש נשים אלו, בין כוהן גדול בין כוהן הדיוט, ובעל -- לוקה; ואם בא עליה דרך זנות, אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה, שנאמר "לא ייקחו" (ויקרא כא,ז), עד שייקח ויבעול. [ג] אבל כוהן גדול שבעל אלמנה, לוקה אחת, אף על פי שלא קידש, שנאמר "לא יחלל" (ויקרא כא,טו), כיון שבעלה, חיללה ופסלה לכהונה; אבל זונה וחללה וגרושה, הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו. לפיכך לוקה כוהן גדול לבדו, על בעילת אלמנה -- אף על פי שאין שם קידושין: שהרי חיללה, והוא מוזהר שלא יחלל כשרים -- לא אישה ולא זרעו.

ג) [ד] קידש כוהן גדול אלמנה, ובעלה -- לוקה שתיים, אחת משום "אלמנה... לא ייקח" (ויקרא כא,יד) ואחת משום "לא יחלל" (ויקרא כא,טו). ובין כוהן גדול ובין כוהן הדיוט שנשא אישה מן הארבע, ולא בעל -- אינו לוקה. [ה] וכל מקום שהוא לוקה, היא לוקה; וכל מקום שאינו לוקה, היא אינה לוקה: שאין הפרש בין אישה לאיש לעונשין, אלא בשפחה חרופה בלבד, כמו שביארנו.

ד) [ו] כל כוהן הבא על הגויה, בין גדול בין הדיוט -- לוקה משום זונה, שהרי אינה בת קידושין, והוא אסור בבעילת זונה, בין ישראלית בין גויה.

ה) [ז] החלוצה אסורה לכוהן מדברי סופרים, מפני שהיא כגרושה; ומכין אותו, מכת מרדות מדבריהם. כוהן שנשא ספק חלוצה, אין מוציאין אותה מתחתיו, והיא כשרה, וולדה כשר -- מפני שלא גזרו על ספק חלוצה, אלא על חלוצה ודאית. וכן מי שהייתה ספק גרושה, או ספק זונה, וספק חללה -- מכין אותו מכת מרדות, ומוציא בגט.

ו) [ח] כלל גדול הוא בכל איסורין שבתורה, שאין איסור חל על איסור אלא אם כן היו שני האיסורין באין כאחת, או שהיה האיסור האחר מוסיף דברים אחרים על אותו האיסור, או אם היה כולל דברים אחרים עם איסור זה.

ז) [ט] לפיכך אישה שהייתה אלמנה, ונעשת גרושה, ונעשת חללה, ונעשת זונה, ובא עליה כוהן גדול אחר כך -- לוקה ארבע מלקייות על ביאה אחת: לפי שהאלמנה אסורה לכוהן גדול, ומותרת להדיוט. [י] חזרה להיות גרושה, נוסף בה איסור, ונאסרה לכוהן הדיוט; לפיכך נוסף בה איסור אחר על איסור האלמנה, ועדיין היא מותרת לאכול בתרומה. נעשת חללה, נוסף בה איסור, שהרי נאסרה בתרומה; ועדיין היא מותרת לישראל. נעשת זונה, הואיל ויש שם זנות שאוסרת על ישראל אם זינתה אשתו ברצון, נוסף בה איסור אחר.

ח) והוא הדין לכוהן הדיוט שבא על הגרושה, שנעשת חללה, ואחר כך זונה -- שהוא לוקה שלוש על ביאה אחת; אבל אם נשתנה סדר זה, אינו לוקה אלא אחת. [יא] מי שנתאלמנה מאנשים הרבה, או נתגרשה מאנשים הרבה -- אין לוקין עליה, אלא אחת על כל ביאה.

ט) אלמנה, בין מן האירוסין, בין מן הנישואין -- אסורה. [יב] כוהן גדול שמת אחיו, אף על פי שהיא מן האירוסין -- הרי זה לא ייבם אלא חולץ. נפלה לו יבמה והוא כוהן הדיוט, ונתמנה להיות כוהן גדול -- אף על פי שעשה בה מאמר כשהוא כוהן הדיוט, הרי זה לא ייבם אחר שנתמנה; אבל אם אירס את האלמנה, ונתמנה להיות כוהן גדול -- הרי זה יכנוס אחר שנתמנה. הייתה מקודשת ספק קידושין, ומת ארוסה -- הרי זו ספק אלמנה.

י) [יג] מצות עשה על כוהן גדול, שיישא נערה בתולה; ומשתבגור, תיאסר עליו, שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג) -- אישה, לא קטנה; בבתוליה, ולא בוגרת: הא כיצד, יצאת מכלל קטנות, ולכלל בגרות לא באה -- זו נערה. ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת, שנאמר "ייקח אישה" (ויקרא כא,יד), אחת, ולא שתיים.

יא) [יד] כוהן גדול, לא יישא מוכת עץ, אף על פי שלא נבעלה. נבעלה שלא כדרכה, הרי זו כנבעלה כדרכה; נבעלה לבהמה, הרי זו מותרת. [טו] כוהן גדול שנשא בעולה -- אינו לוקה, אבל מוציא בגט; נשא בוגרת או מוכת עץ, הרי זה יקיים.

יב) אירס בעולה, ונתמנה כוהן גדול -- הרי זה יכנוס אחר שנתמנה. [טז] אנס נערה בתולה, או פיתה אותה, אפילו אנסה או פיתה אותה כשהוא הדיוט, ונתמנה כוהן גדול קודם שיכנוס -- הרי זה לא יכנוס; ואם כנס, מוציא. [יז] אירס את הקטנה, ובגרה תחתיו קודם נישואין -- הרי זה לא יכנוס, מפני שנשתנה גופה; ואם כנס, לא יוציא.

יג) [יח] אחת גרושה מן האירוסין, או מן הנישואין; אבל הממאנת, אפילו גירשה בגט והחזירה ומיאנה בו -- הרי זו מותרת לכוהן, כמו שביארנו בהלכות גירושין. וכל מי שאינה ראויה לחליצה -- אם נחלצה, לא נפסלה לכהונה.

יד) [יט] יצא עליה קול, איש פלוני כוהן כתב גט לאשתו, או נתן גט לאשתו, והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו -- אין מוציאין אותה מתחת בעלה; ואם נישאת לכוהן אחר, תצא מן השני. [כ] יצא שמה בעיר, שנתקדשה ונתגרשה מן הקידושין -- חוששין לה, כמו שביארנו בהלכות גירושין.

טו) אבל אם יצא עליה קול שהיא חלוצה, אין חוששין לה. [כא] יצא קול על הבתולה שהיא בעולה -- אין חוששין לה, ותינשא לכוהן גדול; יצא עליה קול שהיא שפחה -- אין חוששין לה, ותינשא אפילו לכוהן. יצא לה שם שהיא מזנה בעיר, אין חוששין לה; ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת משה ויהודית, או בעדי דבר מכוער, ומת קודם שייתן לה גט -- הרי זו מותרת לכוהן: שאין אוסרין אישה מאלו אלא בעדות ברורה, או בהודאת פיה.