Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links B"H
 
 
 
The Weekly Publication for Every Jewish Person
Archives Current Issues Home Current Issue
Rambam
3 Chapters Per Day

Wednesday, 24 Tishrei, 5780
October 23, 2019

23 Tishrei, 5780 - October 22, 201925 Tishrei, 5780 - October 24, 2019

הלכות גירושין פרק ד

א) אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד, כגון דיו וסקרה וקומוס וקלקנתוס וכיוצא בהן; אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד, כגון משקין ומי פירות וכיוצא בהן -- אינו גט. כתבו באבר בשחור ובשיחור, כשר; ואין כותבין בהן, לכתחילה.

ב) כותבין במי עפצין לכתחילה, על גבי הנייר והעור וכיוצא בהן. אבל לא על גבי מגילה עפוצה, מפני שאינו ניכר; ואם כתב, אינו גט. וכן כל כיוצא בו.

ג) על הכול כותבין את הגט, ואפילו על איסורי הנאה; וכותבין על דבר שיכול להזדייף -- והוא, שייתננו לה בעדי מסירה. [ג] כיצד, כותב על הנייר המחזק, ועל הדפתרא, ועל החרס, ועל העלין, ועל ידו של עבד, ועל קרן של פרה; ומוסר לה העבד והפרה או הנייר המחוק והדפתרא וכיוצא בו, בפני עדים.

ד) היה הגט חקוק על ידו של עבד בכתובת קעקע, והיה יוצא מתחת ידה, והיו העדים חקוקים על ידו -- הרי זו מגורשת, אף על פי שאין לה עדי מסירה: שהרי אין יכול להזדייף. אפילו היו מוחזקין בעבד שהוא שלו, וגט חקוק על ידו, והוא יוצא מתחת ידה, והיא אומרת בעדים נמסר לי -- הרי זו ספק מגורשת: שמא מעצמו נכנס לה, שהגודרות אין להן חזקה. [ה] היה הגט חקוק על הטבלה, והעדים עליו, והוא יוצא מתחת ידה -- אף על פי שהם מוחזקין בטבלה שהיא שלה, הרי זו מגורשת, שהאישה עצמה כותבת את גיטה, שאין קיום הגט אלא בחותמיו אם אין שם עדי מסירה.

ה) [ו] חקק הגט על הלוח, או על האבן, או על טס של מתכת -- אם חפר ירכי האותייות, כשר: שזה כתב הוא -- הרי הוא אומר "כתובה בעט ברזל" (ירמיהו יז,א), כלומר שהוא חופר. וכן אם חקק הירכות מאחורי הטס, עד שבלטו בפני הטס; אבל אם חפר תוך האות, עד שייראו הירכות גבוהות מכאן ומכאן, ככתב דינרי הזהב שהכתב בולט -- אינו גט, שאין זה כתב. [ז] המקרע על העור תבנית כתב, או שרשם על העור תבנית כתב -- הרי זה כשר.

ו) כותבין את הגט בכל כתב, ובכל לשון; גט שכתוב בכתב מן הלשונות, ועדיו חתומין בכתב אחר -- כשר: והוא, שיהו העדים מכירין לשון הכתב וכתבה.

ז) [ח] אחד מן העדים חתם בכתב, והעד השני בכתב לשון אחרת -- כשר; אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון, ומקצתו בלשון אחרת -- פסול.

ח) [ט] כל לשון שיכתוב בה הגט, צריך שייזהר הסופר בדברי הגט, שלא יהיה משמען שני עניינות, עד שנמצא הקורא אומר, שמא לכך ולכך נתכוון, שאין משמעו לשון גירושין, או שמא לעניין זה נתכוון שמשמעו לשון גירושין; אלא יהיו דברים שאין בהן ספק באותה הלשון, אלא משמען עניין אחד שגירש ושילח פלוני את פלונית.

ט) [י] וכן צריך שיהיה הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיכתוב בו, עד שיידעו לקרותו הקטנים שמכירין אותו כתב, שאינן לא נבונים ולא סכלים בקטנים, אלא בינוניים; ולא יהיה כתב מעוקם, ומבולבל -- שמא תדמה אות לאות, ונמצא העניין משתנה.

י) [יא] היה בו משמע שני עניינות, או שהיה בכתבו עיקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו עניין אחר -- הואיל ונקרא לעניין הגירושין ויש בו משמע גירושין, הרי זה פסול.

יא) כבר נהגו ישראל כולם לכתוב הגט בלשון ארמי, ובנוסח זה, אף על פי שמותר לכתבו בכל לשון, לכתחילה. [יב] וזה הוא נוסח הגט: בכך בשבת כך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך ליצירה או לשטרות למניאנא דרגילנא לממני ביה במקום פלוני איך אנא פלוני בן פלוני דממקום פלוני וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי כיד לא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית בת פלוני דממאתא פלונית וכל שום אחרן וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי די הוית אנתתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואנש לא ימחא בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מני ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל. והעדים חותמים למטה, כמו שביארנו.

יב) [יג] כשיכתוב הגט בלשון זה ובנוסח זה: לא יכתוב ודן ביוד -- שמא יקרא הקורא ודין, כלומר משפט יהיה ביני ובינך; ולא יכתוב ואגרת ביוד -- שמא יקרא הקורא ואי גרת, כלומר אם זינת; ולא יכתוב למהך ביוד -- שמא יקרא הקורא לי מהך, כלומר לי שחוק; ולא יכתוב תיהוייין ותיצבייין בשני יודין -- שמא יקרא הקורא תהויין ותצביין, כלומר שהוא מדבר עם שתי נשים, ונמצא שאינו מגרש לזו, אלא לשתיים אחרות. וכן יאריך לואו דוכדו -- שמא תדמה ליוד, ויהיה משמעו וכדי, כלומר בתנאי זה אפטור אותך; וכן יאריך לואו דתרוכין ושבוקין -- שמא תדמה ליוד, ויהיה משמעו תריכין ושביקין, כלומר שהוא אומר לה שהיא שבקה וגירשה אותו. ועל דרך זו, צריך להיזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב -- שלא יהיה בו משמע שני עניינות.

יג) [יד] הרי שכתב בנוסח זה, ולא האריך ואוין אלו, או לא כתב היודין היתרות, או שכתב היודין שאמרנו שלא ייכתבו -- הרי זה גט פסול. וכן כל כיוצא בזה, בכל לשון -- פסול.

יד) [טו] גט שמחק בו אות או תיבה, או שתלה בין השיטין -- אם מטופס הגט, הרי זה כשר. ואם מן התורף, אינו גט; ואם החזיר ופירש בסוף הגט שאות פלונית תלויה או על מחק, אפילו מתורף הגט -- כשר, כשאר שטרות.

טו) וכן גט שנמצא קרוע שתי וערב, שהוא קרע של בית דין -- הרי זה גט בטיל, כשאר השטרות; אבל אם נקרע, ואינו קרע של בית דין -- כשר. [טז] נימוק, או שהרקיב, או שנעשה ככברה -- כשר. נמחק או ניטשטש, ובבואה שלו קיימת -- אם יכול להיקרות, כשר; ואם לאו, אינו גט.

טז) [יז] במה דברים אמורים, בשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה, ואין שם עדי מסירה; אבל אם יש שם עדים שנמסר לה הגט בפניהם, והיה כשר -- הרי זה כשר: אף על פי שהיה תורף הגט על המחק, או בין השיטין, או שהיה קרוע שתי וערב -- כשנתן לה בפניהם.

יז) [יח] חמישה שכתבו גט אחד לחמש נשותיהן -- אם כתבוהו בכלל, כגון שכתבו בכך בשבת גירש פלוני לפלונית פלוני לפלונית ופלוני לפלונית, וכך אמר כל אחד מהן לאשתו, ליכי דיתיהוייין, וכל טופס הגט, ושני עדים חותמין מלמטה -- הרי זה גט כשר, ויינתן לכל אחת מהן בעדי מסירה; ואם אין שם עדי מסירה כלל -- כל שתצא מגילה זו מתחת ידה, מגורשת.

יח) אבל אם כתב בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט, והתחיל תחתיו גט אחר באותה המגילה, וכתב וביום זה או בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט השני, וכן עד שהשלים כל הגיטין, והעדים מלמטה -- אם ניתנה מגילה זו לכל אחת מהן בעדי מסירה, הרי כולן מגורשות. ואם אין שם עדי מסירה, והייתה מגילה זו יוצאה מתחת יד אחת מהן -- אם הייתה זו שגיטה באחרונה שהעדים נקראין עימו, הרי זו מגורשת; ואם הייתה המגילה יוצאה מתחת יד אחת מן הראשונות, הרי זו ספק מגורשת.

יט) כתב אני פלוני פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית ופלונית, והשלים הגט -- אף על פי שנמסר לכל אחת מהן בעדים, אינו גט: שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד, שנאמר "וכתב לה" (דברים כד,א), ולא לה ולחברתה. חזר ופרטן בתוך הגט, וכתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית בזמן פלוני -- הרי אלו כשרים.

כ) כתב שני גיטין, בשני דפין, במגילה אחת, זה בצד זה -- אם יש שם שני עדים נקראין בסוף גט זה, ושני עדים בסוף גט זה, הרי זה כשר; וכל שתצא מגילה זו מתחת ידה, מגורשת.

כא) היו שם שני עדים בלבד, באים מתחת גט זה לתחת גט זה -- אם יצא מתחת יד זו שהעדים נקראין עם גיטה, הרי זו מגורשת; ואם יצא מתחת יד השנייה שאין העדים נקראין עימו, אינו גט, עד שיימסר לה בעדים.

כב) כתב שני גיטין, בשני דפין, זה למעלה מזה, והעדים בין שני הגיטין, שנמצאו בסוף הראשון ולמעלה מן השני -- אם היה יוצא מתחת יד זו שהעדים נקראין בסוף גיטה, הרי זו מגורשת; וזו שהעדים נקראין בראש גיטה למעלה, אינה מגורשת. העדים שחתמו בראש הדף של גט, או מצידו, או מאחוריו -- אינו גט; ואם נמסר לה בעדים, כשר.

כג) הקיף ראש דף זה לראש דף זה, והעדים באמצע, שנמצאו העדים בראש שני הגיטין -- שניהן בטילין; ואם נמסרו להן בעדים, שניהן כשרים.

כד) שייר מקצת הגט, וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, בסוף הדף השני -- כשר: והוא, שיהיה ניכר במגילה שלא נחתכה ושלכך נתכוון הסופר שישלים בדף השני. אבל אם אינו ניכר, אף על פי שנמסר בעדים, הרי זו ספק מגורשת -- שמא שני גיטין היו, ונחתך מקצת זה מסוף הדף, ומקצת השני מראש הדף.

כה) הרי שכתב הגט, ואחר שגמר כתב, שאלו בשלום פלוני, או שלום עליך פלוני ריעי, וכיוצא בזה, וחתמו העדים מלמטה, והרי גט זה יוצא מתחת ידה -- הרי זו ספק מגורשת, שמא לא חתמו העדים אלא על שאילת שלום; אבל אם כתב, ושאלו בשלום פלוני, או ושלום עליך ריעי, וכיוצא בזה, שהרי ליווה דברים אלו על דברי הגט, ועל שניהן חתמו -- הרי זו מגורשת. ואם נמסר לה בעדים, בין כך ובין כך -- הרי זה גט כשר.


הלכות גירושין פרק ה

א) זה שנאמר בתורה "ונתן בידה" (דברים כד,א) -- אין עניין הכתוב, אלא שיגיע הגט לה: ואחד ידה, או חיקה, או חצרה, או שלוחה שעשת ידו כידה -- הכול אחד הוא. ואחת חצרה הקנויה לה, או חצרה המושכרת או השאולה לה -- הכול רשותה היא; ומשיגיע הגט לרשותה, נתגרשה.

ב) הזורק גט לאשתו לתוך חצרה -- אם הייתה עומדת שם בצד חצרה, נתגרשה; ואם לאו, לא נתגרשה: עד שתעמוד בצד חצרה, ואף על פי שהיא חצר שישתמר הגט בתוכה -- שחובה היא לה הגירושין, ואין חבין לאדם אלא בפניו.

ג) הייתה עומדת בראש הגג שלה, והוא מלמטה בחצרו, וזרקו לה למעלה -- כיון שהגיע לאוויר מחיצות המעקה, או לפחות משלושה סמוך לגג, נתגרשה, ובלבד שינוח; אבל אם נמחק או נשרף קודם שיגיע לה, אף על פי שנמחק אחר שהגיע לאוויר מחיצות או אחר שהגיע לפחות משלושה סמוך לגג, כגון שנשבה הרוח והעלתו ונמחק או נשרף -- הואיל ואינו הולך לנוח, אינו גט ולא נתגרשה.

ד) היה הגג שלו, והוא מלמעלה בו, והיא מלמטה בחצר שלה, וזרק לה גיטה -- כיון שיצא הגט ממחיצות הגג, והגיע למחיצות מקומה שהיא עומדת בו, נתגרשה.

ה) זרקו לרשותה לתוך האש ונשרף, או לתוך המים ואבד -- אינו גט; אבל אם הגיע לרשותה, ואחר כך באה אש ושרפתו -- הרי זה גט. [ו] זרקו על גבי קנה או רומח הנעוצים ברשותה, אינו גט -- עד שינוח במקום המשתמר בו.

ו) שתי חצרות זו לפנים מזו, הפנימית שלה, והחיצונה שלו, וכותלי החיצונה גבוהות על הפנימית -- כיון שזרק הגט לתוך אוויר החיצונה, נתגרשה, שהפנימית בכותלי החיצונה משתמרת, מה שאין כן בקופות.

ז) כיצד, שתי קופות זו לפנים מזו, הפנימית שלה, והחיצונה שלו, וזרק לה גיטה בתוכן -- אפילו הגיע לאוויר הפנימית, אינה מגורשת עד שינוח על צד הקופה הפנימית. במה דברים אמורים, בשהיה מוטה על צידה, ואין לה שוליים; אבל אם יש לה שוליים, אפילו נח בקרקעיתה, אינה מגורשת -- שכלייה של אישה ברשות הבעל, אינו קונה לה הגט, אלא אם כן, אינו מקפיד על מקומו.

ח) זרק לה גיטה, והיא בתוך ביתו או בתוך חצרו -- אינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, או לחיקה, או לכלי מן הכלים שלה שאין הבעל מקפיד על מקומן, כגון צלוחית או קפיפה קטנה וכיוצא בהן; וכן אם הגיע למיטה שלה שהיא יושבת עליה, והייתה גבוהה עשרה טפחים -- הרי זו מגורשת, שהרי חלקה רשות לעצמה, ואין הבעל מקפיד על מקום כרעי המיטה.

ט) השאילה הבעל מקום בחצרו ולא ייחדו, וזרק לה הגט והגיע לארבע אמות שלה שהיא עומדת בהן -- הרי זו מגורשת. נתגלגל ונפל על גבי קורה או על גבי סלע רחוק ממנה -- אם המקום שנפל עליו, אין בו ארבע אמות על ארבע אמות, ואינו גבוה עשרה, ואין לו שם לווי -- הרי זה לא חלק רשות לעצמו, וכאילו הוא והיא במקום אחד; ואם יש שם אחד משלושה דברים אלו -- חלק רשות לעצמו, ומקום אחד השאיל לה שני מקומות לא השאיל לה, ואינה מגורשת עד שיגיע לה הגט.

י) זרק לה גיטה לרשותה, ועבר בתוך רשותה שהיא עומדת בה, ונפל חוץ לרשותה -- אף על פי שעבר בפחות משלושה סמוך לארץ, אינה מגורשת: עד שינוח ברשותה. [יא] הייתה עומדת על גגה, וזרקו לה, ונפל בגג אחר סמוך לו -- אם יכולה לפשוט ידה וליטלו, הרי זו מגורשת: שאף על פי שדיורין חלוקין למעלה כשם שהם חלוקין למטה, אין בני אדם מקפידין על מקום כיוצא בזה.

יא) [יב] הייתה ידה קטפרס, וזרק הגט על ידה, ונפל לארץ -- אם נפל לתוך ארבע אמות שלה ונח, הרי זו מגורשת; נפל לתוך הים או לתוך האש, אינה מגורשת -- והוא שהייתה עומדת על גבי המים או סמוך לאש, שמתחילת נפילתו לאיבוד היה עומד.

יב) [יג] זרקו לה ברשות הרבים, או ברשות שאינה של שניהם -- קרוב לו, אינה מגורשת; היה הגט מחצה למחצה וממחצה למחצה עד שיהיה קרוב לה, הרי זו ספק מגורשת; היה קרוב לה כדי שתשוח ותיטלנו, הרי זה פסול, עד שיגיע הגט לידה, ואחר כך תינשא בו לכתחילה.

יג) [יד] כיצד הוא קרוב לו, היה הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו, זה הוא קרוב לו; שניהן יכולין לשומרו או שניהן אין יכולין לשומרו, זה הוא מחצה למחצה.

יד) [טו] בא הוא תחילה ועמד, ואחר כך עמדה היא כנגדו, וזרקו לה -- אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו, אינה מגורשת, אף על פי שאם תשוח, תיטלנו; עמדה היא תחילה, ובא הוא ועמד כנגדה, וזרקו לה -- אף על פי שהוא מחצה למחצה, הואיל והוא בתוך ארבע אמות שלה, הרי זה פסול, עד שיגיע גט לידה.

טו) [טז] זרק הגט לידה, והיה קשור במשיחה וקצת המשיחה בידו -- אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו, אינה מגורשת, עד שתיפסק המשיחה; ואם אינו יכול לנתקו, הרי זו מגורשת.

טז) [יז] נתן הגט ביד עבדה, והוא נעור והיא משמרתו -- אם היה כפות, הרי זה גט, וכאילו הגיע לחצרה שהיא עומדת בצידה; ואם אינו כפות, אינו גט. נתנו ביד העבד, והוא ישן והיא משמרתו -- הרי זה פסול; ואם היה כפות, הרי זו מגורשת.

יז) [יח] כתב גט ונתנו ביד עבדו, וכתב לה שטר מתנה עליו -- כיון שזכת בעבד, זכת בגט ונתגרשה, אם היה כפות; ואם אינו כפות ונעור, קנת העבד, ואינה מגורשת, עד שיגיע הגט לידה. וכן אם נתן הגט בחצרו, ומכר לה החצר או נתנה לה -- כיון שקנת החצר בשטר או בכסף או בחזקה, נתגרשה.


הלכות גירושין פרק ו

א) השליח שעושה האישה לקבל לה גיטה מיד בעלה, הוא הנקרא שליח קבלה; ומשיגיע הגט לידו, תתגרש, כאילו הגיע לידה: וצריכה לעשותו, בפני שני עדים. וצריכה שני עדים שיעידו, שהגיע הגט ליד שלוחה; ואפילו הן הראשונים, או אחד מן הראשונים ואחד -- הרי זו עדות גמורה.

ב) במה דברים אמורים, בשאבד הגט או נקרע. אבל אם היה הגט יוצא מתחת ידי שליח הקבלה, אינו צריך עדים: בין שנמסר לו בעדים, בין שנתנו לו הבעל בינו לבינו -- יציאתו מתחת ידו, כיציאתו מתחת ידי האישה. ואף על פי כן לא ייתן לו הגט לכתחילה אלא בעדי מסירה, כמו האישה עצמה.

ג) הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבל גט לאשתו; אבל נותן הגט לשליח להוליך הגט לאשתו, וזה הוא הנקרא שליח הולכה. [ד] וכן האישה שולחת שליח להביא לה גיטה מיד בעלה, וזה הוא הנקרא שליח הבאה. ואין שליח הולכה והבאה צריך עדים. [ה] ואין האישה מתגרשת בגט ששלח הבעל, או שהביא לה שליח הבאה, עד שיגיע גט לידה. וכל מקום שנאמר בעניין הגיטין שליח סתם, הוא שליח הולכה או שליח הבאה.

ד) [ו] הכול כשרין לשליחות הגט, בין לשליח קבלה בין לשליח הולכה והבאה, חוץ מן החמישה -- הנוכרי, והחירש, והעבד, והשוטה, והקטן; ואם קיבל או הביא אחד מהן גט, אינו גט. [ז] אבל הנשים והקרובים, כשרים; ואפילו הפסולין מדברי סופרים בעבירה, כשרין לשליחות גט. אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה, פסולין להבאת הגט; ואם הביאו, הרי זה פסול. במה דברים אמורים, בשנתקיים הגט בחותמיו; אבל אם לא נסמוך בו, אלא על דברי פסול בעבירה מן התורה -- אינו גט.

ה) [ח] היה השליח קטן כשנתן לו הגט וגדל כשהביאו, חירש ונתפקח, שוטה ונשתפה, נוכרי ונתגייר, עבד ונשתחרר -- הרי זה בטיל; אבל אם נתן לו הגט והוא פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח, היה שפוי כשנתן לו הגט ונשתטה וחזר ונשתפה כשהביא הגט ליד האישה -- הרי זה גט כשר, מפני שתחילתו וסופו בדעת.

ו) [ט] האישה שעשת שליח בעדים ואמרה לו, טול לי גיטי, יהא לי בידך -- הרי זה שליח קבלה, וכאילו אמרה לו התקבל לי גיטי. ויש לאישה לעשות שליח קבלה, לקבל לה גיטה מיד שלוחו של בעלה. וקטנה אינה עושה שליח לקבלה, אף על פי שחצרה קונה לה גיטה כגדולה -- מפני ששליח קבלה צריך עדים, ואין מעידין על הקטן, שאינו בן דעת גמורה.

ז) [י] האישה שעשת שליח קבלה, ואמר לו הבעל, אין רצוני שתקבל לה גיטה, אלא הרי זה גיטה הולך אותו לה -- הרשות ביד הבעל, ונעשה זה שליח הולכה, לא שליח קבלה; אבל אם אמר לו, התקבל לה, או זכה לה, או הא לך -- לא עקר שליחות הקבלה. אבל אם אמר לו, הולך לה -- עקר שליחות הקבלה, ונעשה שליח הבעל; וכן אם אמר לו, הולך ותן לה -- עקר שליחות הקבלה.

ח) [יא] שליח האישה שבא ליטול גט מן הבעל, ואמר לו, שליח קבלה אני, ואמר לו הבעל, הילך גט זה כמו שאמרה, כלומר איני עוקר שליחותה, אלא בין שעשת אותך שליח קבלה או שליח הבאה, הרי אתה כמו שאמרה, והביא את הגט, ואמרה לו, לא שמתיך אלא שליח הבאה -- אפילו הגיע הגט לידה, אינה מגורשת: שהרי עקר השליח שליחות שאמרה היא, ואמר לבעל מעולם לא נעשיתי שליח הבאה לה.

ט) [יב] אמר השליח לבעל, שליח הבאה אני, ואמר לו הבעל, הא לך כמה שאמרה, והביא את הגט, ואמרה לו, שליח קבלה שמתיך -- כיון שהגיע הגט לידה, מגורשת: שהרי לא עקר שליחות שאמרה, אלא גרע אותה, שהרי היא אומרת לקבלה, והוא אמר לבעל להבאה בלבד.

י) [יג] הבעל ששלח גט לאשתו, בא שליח ליתנו לה, לא נטלתו אלא אמרה לו בפני עדים, יהיה לי גט זה פיקדון אצלך, או שאמרה לו, הרי את שליח לקבלו לי -- הרי זו מגורשת בספק, עד שיגיע גט לידה; ומשיגיע גט לידה, תתגרש ודאי.

יא) [יד] שליח שהביא גט -- כשהוא נותנו לה, נותנו בפני שניים, ואותן השניים צריכין לקרותו, ואחר כך יינתן לה בפניהם: שדין השליח עם האישה, כדין הבעל עימה, שתחתיו הוא קם.

יב) לפיכך אם נתנו השליח לה, ולא קראוהו עדי מסירה, ונטלתו וזרקתו לים -- הרי זו ספק מגורשת. [טו] עבר השליח ונתן הגט בינו לבינה -- ייטלנו ממנה, ויחזור וייתננו לה בפני שניים; ואם מת, הואיל והגט יוצא מתחת ידה מקויים בחותמיו -- הרי זה כשר.

יג) [טז] שליח שנטל את הגט, וקודם שיגיע הגט ליד האישה, חזר הבעל ואמר לו, גט ששלחתי עימך בטיל, או שקדם ואמר לאישה, גט ששלחתי לך בטיל, או ששלח שליח אחר לבטלו, או שאמר לאחרים, גט ששלחתי לאשתי בטיל -- הרי זה בטיל, ואף על פי שהגיע גט לידה. וכל המבטל בפני אחרים, צריך לבטל בפני שניים. ואם אחר שהגיע גט לידה, או ליד שליח קבלה -- אינו יכול לבטלו; ואף על פי שחזר בתוך כדי דיבור וביטלו, הואיל ואחר שהגיע לידה או ליד שליח קבלה או לחצרה ביטלו -- אינו בטיל, והרי זה גט כשר.

יד) [יז] היה מחזר ומבקש שליח כדי לבטלו, או שהיה מבקש שניים שיבטלנו בפניהם, ובין שהוא מחזר ורודף הגיע הגט לידה, ואחר כך ביטל -- אינו בטיל, ואף על פי שהיה מחזר לבטלו קודם שיגיע הגט לידה.

טו) [יח] אמר לעשרה, כתבו גט ותנו לאשתי -- יכול לבטל לזה שלא בפני זה, ואפילו בפני שניים אחרים. שלח הגט בפני שניים, הרי זה יכול לבטלו זה שלא בפני זה; ואפילו היו עשרה, משביטלו בפני אחד מהן, בטיל הגט.

טז) [יט] וכן מי שאמר לשניים, גט שאני כותב לאשתי בטיל הוא, וכתב אחר כן גט, ונתנו לה בפני שניים אחרים -- הרי זה גט בטיל; וזו היא מסירת המודעה על הגט. וכן אם יאמר להם, כל גט שיכתוב לי פלוני בטיל, או כל גט שאכתוב בבית דינו של פלוני הרי הוא בטיל, או כל גט שאכתוב מהיום ועד עשרים שנה בטיל -- הרי זה בטיל.

יז) וכן אם אמר לשניים, כל גט שאכתוב לפלונית אשתי בטיל הוא, וכל דבר שאבטל בו מודעה זו, הרי הוא בטיל, וכתב אחר כן גט ונתנו לה -- אף על פי שביטל המודעה קודם שיכתוב הגט, הרי הגט בטיל.

יח) [כ] אם כן, מה תקנת דבר זה -- שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט, אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה, הרי הן בטילין, והוא אומר הן; ואחר כך, אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה; ולא יניחוהו לילך עד שיגיע הגט לידה, כדי שלא ייצא ויבטלו. ואין המוסר מודעה ולא המבטל מודעה צריך קניין.

יט) [כא] השולח גט לאשתו ביד שליח, וביטל הגט -- הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה, שלא ביטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות. לפיכך אם היה הגט ביד הבעל וביטלו, כגון שאמר גט זה בטיל הוא -- אינו מגרש בו לעולם, והרי הוא כחרס; ואם גירש בו, אינה מגורשת. וכן אם פירש בעת שביטלו, והוא ביד השליח ואמר, גט ששלחתי הרי הוא בטיל מלהיות גט -- אין מגרש בו לעולם.

כ) [כב] באיזה לשונות מבטל הגט, אמר, בטיל הוא, אי אפשי בו, גט זה לא יועיל, לא יעזוב, לא ישלח, לא יגרש, יהי כחרס, יהי חרס, הרי הוא כחרס -- אם אמר אחד מאלו, ומן הדומה להן -- הרי זה ביטלו.

כא) [כג] אבל אם אמר, גט זה אינו גט, פסול הוא, אינו מועיל, אינו מתיר, אינו משלח, אינו מגרש, חרס הוא -- לא אמר כלום: שאין זה לשון מבטל, אלא לשון מודיע אמיתת הדבר; והרי הודיע לנו דבר שאינו כן -- כמי שאומר על דבר האסור שהוא מותר, או על הטמא שהוא טהור. [כד] אמר, גט זה בטל, שמשמעו פועל שעבר, כגון "חמק עבר" (שיר השירים ה,ו) -- הרי זה ספק; לפיכך אם נתגרשה בגט זה, הרי היא ספק מגורשת.

כב) [כה] מי ששלח גט לאשתו, ובא שליח ואמר לו, לא מצאתיה, או לא רצת ליקח הגט, ואמר הבעל, ברוך הטוב והמטיב, או כיוצא בדברים אלו שמשמען שאין בדעתו לגרשה, שהרי הוא שמח בעיכוב הגט -- לא בטיל הגט, אלא ייתן ותהיה מגורשת, עד שיאמר לו בפירוש לא תיתן, או יבטל בפירוש.

כג) [כו] מי ששלח גט לאשתו, וחזר וביטלו בפני שניים אחרים, וכן מי שמסר מודעה על הגט -- מכין אותו מכת מרדות, מפני שגורם להיות הבנים ממזרים: שהרי יגיע גט לידה, ותינשא בו, ואחר זמן ייצאו העדים שביטל בפניהן או שמסר מודעה בפניהן, קודם שיכתוב הגט -- ונמצא הוולד ממזר.

כד) [כז] שליח שהביא גט, ונתנו לאישה -- אין אומרים שמא ביטלו הבעל, אלא נותנין אותו לה בחזקת שהוא כשר; ותינשא בו. ואם נמצא אחר כן שביטלו, תצא והוולד ממזר. וכן הכותב גט ונתנו לאשתו, אין אומרין שמא מסר מודעה על גט זה; אלא הרי הוא בחזקת כשרות, ותינשא בו.

כה) [כח] וכן המביא גט, והניח הבעל חולה או שהיה זקן -- נותנו לה בחזקת שהוא קיים; אבל אם הניחו גוסס, רוב גוססין למיתה, ואף על פי שנתנו לה, הרי זה ספק גירושין -- שאין גט לאחר מיתה.

כו) וכן עיר שהקיפה החיל והיא במצור, וספינה המיטרפת בים, והיוצא לידון -- הרי אלו בחזקת חיים; ואם היה גט אחד מהם ביד השליח, נותנו לאשתו ותהיה בחזקת מגורשת.

כז) [כט] אבל עיר שכבשה הגיס והובקעה, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג מבית דין של גויים, ומי שגררתו חיה, או שטפו נהר, או נפלה עליו מפולת -- נותנין עליהן חומרי חיים, וחומרי מתים. ואם היה גט אחד מהן ביד השליח, אינו נותנו לאשתו; ואם נתנו לה, הרי זו ספק מגורשת. ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה, אינו גט.

כח) [ל] הבעל ששלח גט לאשתו, הרי הוא חייב במזונותיה ובכל תנאי כתובה, עד שיגיע הגט לידה, או ליד שליח קבלה.


Current
  • Daily Lessons
  • Weekly Texts & Audio
  • Candle-Lighting times

    613 Commandments
  • 248 Positive
  • 365 Negative

    PDA
  • BlackBerry
  • iPhone / iPod Touch
  • Java Phones
  • Palm Pilot
  • Palm Pre
  • Pocket PC
  • P800/P900
  • Moshiach
  • Resurrection
  • For children - part 1
  • For children - part 2

    General
  • Jewish Women
  • Holiday guides
  • About Holidays
  • The Hebrew Alphabet
  • Hebrew/English Calendar
  • Glossary

    Books
  • by SIE
  • About
  • Chabad
  • The Baal Shem Tov
  • The Alter Rebbe
  • The Rebbe Maharash
  • The Previous Rebbe
  • The Rebbe
  • Mitzvah Campaign

    Children's Corner
  • Rabbi Riddle
  • Rebbetzin Riddle
  • Tzivos Hashem

  • © Copyright 1988-2009
    All Rights Reserved
    L'Chaim Weekly