Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links B"H
 
 
 
The Weekly Publication for Every Jewish Person
Archives Current Issues Home Current Issue
Rambam
3 Chapters Per Day

Wednesday, 13 Kislev, 5780
December 11, 2019

12 Kislev, 5780 - December 10, 201914 Kislev, 5780 - December 12, 2019

הלכות תרומות פרק ז

א) כוהן טמא אסור לאכול תרומה, בין טמאה בין טהורה -- שנאמר "איש איש מזרע אהרון והוא צרוע או זב, בקודשים לא יאכל" (ויקרא כב,ד): איזה הוא קודש שאוכלין אותו כל זרע אהרון, זכרים ונקבות -- הוי אומר תרומות. אלא שהאוכל תרומה טהורה -- חייב מיתה בידי שמיים, ולפיכך לוקה: שנאמר "ושמרו את משמרתי, ולא ישאו עליו חטא" (ויקרא כב,ט). וטמא שאכל תרומה טמאה -- אף על פי שהוא בלאו, אינו לוקה: שהרי אינה קודש.

ב) אין הטמאים אוכלין בתרומה, עד שיעריבו שמשן וייצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזו העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה: שנאמר "ובא השמש, וטהר" (ויקרא כב,ז), עד שיטהר הרקיע מן האור; "ואחר יאכל מן הקודשים" (שם).

ג) כוהן טהור שאכל תרומה טמאה -- אינו לוקה, מפני שהיא בעשה, שנאמר "ואחר יאכל מן הקודשים" (ויקרא כב,ז): מדבר שהוא בקדושתו, הוא שיאכל כשיטהר; אבל דבר טמא, לא יאכל אף על פי שטהר. ולאו הבא מכלל עשה, עשה הוא.

ד) מי שהיה אוכל בתרומה, והרגיש שנזדעזעו אבריו להוציא שכבת זרע -- אוחז באמה, ובולע את התרומה.

ה) השוטה והחירש, מטבילין אותן ומאכילין אותן תרומה אחר שהעריבו שמשן. ומשמרין אותן, שלא יישנו אחר הטבילה: שאם ישנו, טמאים -- אלא אם כן עשו להם כיס של נחושת, שמא ייראה קרי.

ו) רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה, עד שיטבלו ויעריבו שמשן -- שהן בחזקת טומאה: מפני חימום הרכיבה על עור הגמל, מוציא טיפה של שכבת זרע.

ז) המשמשת מיטתה -- אם לא נתהפכה בשעת תשמיש, טובלת ואוכלת בתרומה לערב; ואם נתהפכה בשעת תשמיש, הרי זו אסורה לאכול בתרומה כל שלושה ימים: שאי אפשר לה שלא תפלוט ותהיה טמאה, כמו שיתבאר במקומו.

ח) תרומת חוצה לארץ -- הואיל ועיקרה מדבריהם, אינה אסורה באכילה אלא לכוהן שטומאה יוצאה עליו מגופו: והן בעלי קריין, וזבין, וזבות, ונידות, ויולדות. וכולן שטבלו -- מותרין לאוכלה, אף על פי שלא העריבו שמשן.

ט) אבל טמאי מגע טומאות, בין שנגע במת שאי אפשר לנו היום ליטהר ממנו, בין שנגע בשרץ -- אינו צריך לטבול לתרומת חוצה לארץ. [ט] לפיכך כוהן קטן שעדיין לא ראה קרי, וקטנה שעדיין לא ראת נידה -- אוכלין אותה תמיד בלא בדיקה, שחזקתן שלא יצאה טומאה עדיין עליהן. והמצורע, הרי הוא כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו: והוא, שיטמא אותו כוהן מיוחס; אבל קודם שיטמאו הכוהן, טהור הוא.

י) כוהן ערל, אסור לאכול בתרומה מדין תורה -- שהרי נאמר "תושב... ושכיר" בתרומה (ויקרא כב,י), ונאמר "תושב ושכיר" בפסח (שמות יב,מה): מה תושב ושכיר האמור בפסח, ערל אסור בו -- אף תושב ושכיר האמור בתרומה, ערל אסור בה. ואם אכל, לוקה מן התורה.

יא) משוך -- מותר לאכול בתרומה, ואף על פי שנראה כערל; ומדברי סופרים שיימול פעם שנייה, עד שייראה מהול. [יא] והנולד מהול, אוכל בתרומה; והטומטום אינו אוכל, מפני ספק ערל. ואנדרוגינוס, מל ואוכל.

יב) הערל וכל הטמאים -- אף על פי שהן אסורין מלאכול בתרומה, נשיהן ועבדיהן אוכלין. [יג] פצוע דכא וכרות שופכה -- הן ועבדיהן אוכלין, ונשיהן לא יאכלו. אם לא ידע את אשתו משנעשה פצוע דכא וכרות שופכה, הרי אלו יאכלו; וכן אם נשא בת גרים, הרי זו אוכלת. [יד] פצוע דכא כוהן שקידש בת כוהן, אינה אוכלת.

יג) סריס חמה, הוא ואשתו ועבדיו אוכלין. אנדרוגינוס וטומטום, עבדיהן אוכלין; אבל לא נשותיהן. [טו] חירש שוטה וקטן שקנו להם עבדים, אינן אוכלין; אבל אם קנו להם בית דין, או אפיטרופין, או שנפלו להן בירושה -- הרי אלו אוכלין.

יד) [טז] אנדרוגינוס שנבעל לפוסל מן התרומה, בין דרך זכרותו בין דרך נקבותו -- נפסל מלאכול בתרומה כנשים, ואין עבדיו אוכלין. וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר שהוא פוסל בביאתו לאישה -- נפסל, ואינו אוכל ולא מאכיל עבדיו: והוא, שיבעול אותו דרך נקבותו; אבל דרך זכרותו, אין זכר פוסל זכר מן הכהונה.

טו) [יז] עבד של שותפין, שהיה אחד מהם אינו מאכיל -- הרי זה העבד אסור לאכול. וכל המאכיל בתרומה, מאכיל בחזה ושוק.

טז) [יח] בת ישראל שנישאת לכוהן, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל -- הרי אלו יאכלו; וכן עבדי כוהן שקנו עבדים, ועבדי אשתו שקנו עבדים -- יאכלו: שנאמר "כי יקנה נפש קניין כספו" (ויקרא כב,יא) -- אפילו קניין הקניין אוכל, וקניין האוכל מאכיל. וקניין שאינו אוכל, אינו מאכיל אחרים. [יט] בת כוהן שנישאת לישראל, והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל -- הרי אלו לא יאכלו.

יז) [כ] אלמנה לכוהן גדול, גרושה וחלוצה לכוהן הדיוט, בין כוהנת בין ישראלית, וכן שאר חייבי לאוין, והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל -- עבדי מלוג לא יאכלו, אף על פי שהוא חייב במזונותם; ועבדי צאן ברזל יאכלו, מפני שהן של בעל. נשא שנייה -- היא אוכלת, ועבדי מלוג שלה לא יאכלו.

יח) [כא] כוהנת אלמנה שנתארסה לכוהן גדול, או גרושה לכוהן הדיוט -- הואיל והן משמרות לביאה פסולה של תורה, הרי אלו לא יאכלו; וכן אם נכנסו לחופה בלא אירוסין, אינן אוכלות -- שהחופה פוסלת אותן מלאכול. נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין, חזרו להכשרן ואוכלות; מן הנישואין, לא יאכלו -- שכבר נתחללו.

יט) [כב] כוהנת שמת בעלה כוהן, ונפלה לפני יבמין שיש בהן חלל -- לא תאכל, מפני זיקת החלל: ואפילו עשה בה אחד מן הכשרים מאמר, שאין המאמר קונה ביבמה קניין גמור.

כ) [כג] כוהן שנתן גט ליבמתו הכוהנת, שהיא נאסרה עליו, ועדיין זיקתו עליה -- הרי זו אוכלת בתרומה: מפני שהיא משומרת לביאה פסולה של דבריהם, שאין הגט פוסל היבמה אלא מדבריהם. וכן כוהנת חלוצה או שנייה שנתארסה לכוהן, אוכלת. כוהן הדיוט שנשא איילונית, הרי זו אוכלת בתרומה.


הלכות תרומות פרק ח

א) העובר, והיבם, והאירוסין, והחירש, ובן תשע שנים ויום אחד -- פוסלין, ולא מאכילין. [ב] העובר כיצד, בת ישראל המעוברת מכוהן -- לא תאכל בשביל העובר; ובת כוהן המעוברת מישראל -- אסורה לאכול מפני העובר, שנאמר "ושבה אל בית אביה כנעוריה" (ויקרא כב,יג), פרט למעוברת.

ב) [ג] בת כוהן שבא עליה ישראל -- אין חוששין לה שמא נתעברה, אלא טובלת ואוכלת לערב. הייתה נשואה לישראל, ומת בעלה -- טובלת ואוכלת בתרומה לערב, עד ארבעים יום; ואם הוכר עוברה -- הרי זו מקולקלת למפרע, עד ארבעים יום: שכל הארבעים אינו עובר, אלא מים בעולם הוא חשוב.

ג) [ד] בת ישראל שנישאת לכוהן, ומת והניחה מעוברת -- לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר: שהיילוד הוא שמאכיל, ושאינו יילוד אינו מאכיל. לפיכך אם היה העובר חלל -- אינו פוסל העבדים, אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים, עד שייוולד זה החלל, וייאסרו העבדים מלאכול.

ד) [ה] היבם כיצד, בת ישראל הזקוקה ליבם כוהן -- לא תאכל, שנאמר "וכוהן, כי יקנה נפש" (ויקרא כב,יא), וזה עדיין לא קנה אותה; ובת כוהן הזקוקה לישראל -- אסורה מפני יבמה, שנאמר "ושבה אל בית אביה כנעוריה" (ויקרא כב,יג), פרט לשומרת יבם.

ה) [ו] יבם כוהן שבא על יבמתו באונס, או בשגגה, או שהערה בה ולא גמר -- אף על פי שקנה אותה כמו שביארנו בהלכות ייבום, אינו מאכילה בתרומה: עד שיבעול בעילה גמורה, ברצון. במה דברים אמורים, בשנתאלמנה מן האירוסין; אבל מן הנישואין, הואיל והייתה אוכלת, תאכל בביאה זו.

ו) [ז] האירוסין כיצד, בת כוהן שנתארסה לישראל -- אסורה לאכול, שהרי יש לו בה קניין; ובת ישראל שנתארסה לכוהן -- לא תאכל עד שתיכנס לחופה, שמא תאכיל לבני בית אביה, כמו שביארנו.

ז) [ח] ישראל שאמר לכוהנת, הרי את מקודשת לי לאחר שלושים יום -- הרי זו אוכלת בתרומה כל השלושים, שעדיין לא נתארסה; ואם אמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום -- הרי זו אסורה לאכול מיד. וכן בשאר כל התנאים כיוצא בזה.

ח) [ט] החירש כיצד, כוהנת שנישאת לחירש ישראל -- לא תאכל, שהרי קונה בתקנת חכמים שתיקנו לו נישואין. ובת ישראל שנישאת לכוהן חירש -- לא תאכל, שאינו קונה מן התורה: שאינו בן דעת.

ט) [י] נתארסה לכוהן פיקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש -- אינה אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חירש, וייבמה -- אינה אוכלת. אבל אם נשאה כשהוא פיקח, ונתחרש -- הרי זו אוכלת; מת ונפלה לפני יבם חירש, וייבמה -- הרי זו אוכלת, הואיל והייתה אוכלת בתחילה. ואשת חירש שילדה ממנו, הרי זו אוכלת בשביל בנה.

י) [יא] בן תשע שנים ויום אחד כיצד, מי שנבעלה לאסור לה, והוא בן תשע שנים ויום אחד -- הואיל וביאתו ביאה, נפסלה מן הכהונה ואסורה מלאכול: מפני שנעשת זונה או חללה, כמו שביארנו -- אפילו היה שחוף. ובת ישראל אפילו שנישאת לכוהן בן תשע שנים ויום אחד -- אף על פי שביאתו ביאה, אינה אוכלת בשביל הקטן: לפי שאינו קונה עד שיגדיל.

יא) ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ספק שאינו, נישאת לבן שלוש עשרה שנה ויום אחד, ספק שהביא שתי שערות, ספק שלא הביא -- הרי זו אסורה לאכול.

יב) כל אלו שאין מאכילין בתרומה של תורה, כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם: גזירה -- שמא יאכילו בשל תורה.

יג) ואלו לא פוסלין, ולא מאכילין -- האונס, והמפתה, והשוטה שנשא אישה: אלא אם כן הייתה אסורה להן, שהן פוסלין אותה בביאתן, מפני שנעשת זונה או חללה, כמו שביארנו.

יד) מי שנישאת לכוהן שוטה, או שאנס אותה, או פיתה אותה כוהן, וילדה -- אוכלת בשביל בנה; ואף על פי שהדבר ספק, הואיל ושלא בקידושין היא, שמא מאחר עיברה -- הרי הוולד בחזקת זה שבא עליה: והוא שלא יצא עליה קול עם אחר, אלא הכול מרננין אחריה בזה הכוהן.

טו) וכן כוהנת שבא עליה שוטה ישראל, או שאנסה, או פיתה אותה, ונתעברה -- אינה אוכלת, מפני העובר; נתחתך העובר, הרי זו תאכל.

טז) [טו] אשת איש שבאו לה עדי קינוי, ועדי סתירה -- הרי זו אסורה לאכול בתרומה, עד שתשתה מי המרים: מפני שהיא ספק זונה. מת בעלה קודם שישקנה, או שהייתה מן הנשים שאינן שותות ולא נוטלות כתובה -- הרי זו אסורה בתרומה לעולם. וכל אשת כוהן שאמרה, טמאה אני -- הרי זו אסורה לאכול בתרומה.

יז) [טז] קטנה בת ישראל שנישאת לכוהן שלא מדעת אביה, בין בפני אביה בין שלא בפניו -- אף על פי שקידשה אביה, אינה אוכלת בתרומה: שאם מיחה, תיעשה זרה למפרע; וזה שרואה ושותק כועס הוא, לפי שנישאת שלא לדעתו.


הלכות תרומות פרק ט

א) האישה אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, או ליד שלוחה שעשת לקבלה; וכל שהיא ספק גרושה, הרי זו לא תאכל.

ב) האישה שעשת שליח לקבל לה גיטה, אסורה לאכול בתרומה מיד; ואם אמרה לו, קבל לי גיטי במקום פלוני -- אינה אסורה עד שיגיע שליח לאותו מקום. שלחה שליח להבאת גיטה, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. האומר לאשתו, הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו -- אסורה לאכול בתרומה מיד.

ג) [ב] עיר שהקיפה כרקום, וספינה המיטרפת בים, והיוצא לדין -- הרי אלו בחזקת קיימין; ואין צריך לומר מפרש, ויוצא בשיירה. אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג מבתי דיני גויים, ומי שגררתו חיה, או נפלה עליו מפולת, או שטפו נהר -- נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים; לפיכך אם היו נשותיהן בת כוהן לישראל, או בת ישראל לכוהן -- הרי אלו לא יאכלו. אבל מי שנגמר דינו בבית דין, והניחוהו בבית הסקילה ליהרג -- הרי זה בחזקת מת, ולא תאכל אשתו.

ד) [ג] הניחו בעלה גוסס במדינה אחרת, בין שהייתה כוהנת אשת ישראל או ישראלית אשת כוהן -- לא תאכל: שרוב גוססין למיתה. אחד אומר מת בעלה, ואחד אומר לא מת -- הרי זו לא תאכל.

ה) [ד] אמרה לה צרתה, או אחת מחמש נשים שאינן נאמנות להעידה שמת בעלה -- הואיל ואינה נישאת על פיהן, הרי זו אוכלת בתרומה בחזקת שבעלה קיים: עד שיעיד לה מי שהוא נאמן להשיאה על פיו.

ו) [ה] המשחרר את עבדו -- משיזכה לו בגט שיחרור, פסלו מלאכול בתרומה; וכל עבד שיצא לחירות, ועדיין הוא מעוכב שיחרור כמו שיתבאר בהלכות עבדים -- אף על פי כן, הרי הוא אסור לאכול בתרומה.

ז) [ו] הכותב נכסיו לאחר, וזיכה לו על ידי אחר, והיו בהם עבדים, ושתק זה שניתנו לו ואחר כך צווח -- הרי זה ספק אם זה שצווח הוכיח סופו על תחילתו, ועדיין לא יצאו מרשות ראשון, או זה שצווח אחר ששתק, חזר בו; לפיכך אין אוכלין בתרומה -- בין שהיה רבן שני ישראל והראשון כוהן, בין שהיה רבן ראשון ישראל והשני כוהן.

ח) [ז] ישראל ששכר בהמה מכוהן, מאכילה התרומה. וכוהן ששכר בהמת ישראל -- אף על פי שהוא חייב במזונותיה, לא יאכילנה תרומה: מפני שאינה קניין כספו.

ט) [ח] ישראל ששם פרה מכוהן לפטמה, ולהיות השכר ביניהן -- לא יאכילנה תרומה, אף על פי שיש לכוהן בשבחה חלק; אבל כוהן ששם פרת ישראל לפטמה -- אף על פי שיש לישראל חלק בשבח, הואיל וגופה לכוהן, שהרי שמה על עצמו -- הרי זה מאכילה התרומה.

י) [ט] פרתו של ישראל שילדה בכור, מאכילו התרומה -- שהבכור לכוהנים; ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו, ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן.

יא) [י] ייראה לי, שאם מכר הכוהן פרתו לישראל, ולקח הדמים -- אף על פי שעדיין לא משך הלוקח, הרי זה אסור להאכילה תרומה: שדין תורה מעות קונות, כמו שיתבאר בהלכות מקח וממכר. ואם מכר ישראל לכוהן -- אף על פי שנתן הדמים, לא תאכל בתרומה עד שימשוך.


Current
  • Daily Lessons
  • Weekly Texts & Audio
  • Candle-Lighting times

    613 Commandments
  • 248 Positive
  • 365 Negative

    PDA
  • BlackBerry
  • iPhone / iPod Touch
  • Java Phones
  • Palm Pilot
  • Palm Pre
  • Pocket PC
  • P800/P900
  • Moshiach
  • Resurrection
  • For children - part 1
  • For children - part 2

    General
  • Jewish Women
  • Holiday guides
  • About Holidays
  • The Hebrew Alphabet
  • Hebrew/English Calendar
  • Glossary

    Books
  • by SIE
  • About
  • Chabad
  • The Baal Shem Tov
  • The Alter Rebbe
  • The Rebbe Maharash
  • The Previous Rebbe
  • The Rebbe
  • Mitzvah Campaign

    Children's Corner
  • Rabbi Riddle
  • Rebbetzin Riddle
  • Tzivos Hashem

  • © Copyright 1988-2009
    All Rights Reserved
    L'Chaim Weekly